הספר עוסק בהרחבה ובעמקות ביחס של הממסד ושל האדם הפרטי לחלש, לעני ולעבד. בספר יש חריש עמוק המתחיל מהתורה, ממשיך בתקופת התנאים, ומגיע עד ימינו אלה, תוך השוואה גם למקורות היסטוריים ואחרים. המעניין בספר הוא הרלבנטיות שלו לימינו, ביחס הפרט והממסד לחלש, לעני ולנזקק.

בספר זה מוכיח המחבר את ערכה של העבודה בעיני חז"ל ואת דבקותו של עם ישראל בעמל כפיים, ובחקלאות בפרט. הוא מנתח את השינוי בגישה לעבודה שחל בשנות הגלות, ואת החזרה לדבקות בעמל, בעקבות קיבוץ הגלויות והשיבה לארץ. בחלקו השני של הספר מראה המחבר את גיוון השפה העברית במונחי החקלאות השונים, ומבאר היטב את ההבדל בין מונחים כמו קציר, בציר, מסיק, קניבה וכו`